<h1>הבתים — שערי תענית שער שישי</h1>
<h2>דף נד:</h2>
תשעה באב לילו כיומו לכל דבר, ואין אוכלין אלא מבעוד יום, ובין השמשות שלו אסור כיום הכפורים. ולא יאכל בשר ולא ישתה יין בסעודה המפסיק בה. אבל הוא שותה יין מגתו שיש לו שלשה ימים (או) [ולא] יתר. ואוכל בשר מליח שיש לו שלשה ימים או יתר, ולא יאכל שני תבשילין, בד"א שאכל ערב תשעה באב אחר חצות, אבל אם סעד קודם חצות, אע"פ שמפסיק בה אוכל [כל מה שירצה. וערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל] ושותה כל צרכיו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה. וכן תשעה באב עצמו שחל להיות בשבת אינו מחסר כלום. זו היא מדת כל העולם שאינם יכולים לסבול יותר מדאי, אבל חסידים הראשונים כך היתה מדתם ערב תשעה באב מביאין להם פת חריבה במלח ושורה במים ויושב בין תנור וכירים ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים בשממון ובדאגה כמי שמתו מוטל לפניו, וכן ראוי לחכמים לעשות או קרוב לזה, ומימינו לא אכלנו ערב תשעה באב אפילו תבשיל של עדשים אלא אם כן חל להיות בשבת, לר"ם. כתב רבינו האיי שני תבשילין האסורין כגון אורז ועדשים שהרי הם שני מינין. והריא"ג כתב שכל שני תבשילין הם דרך כבוד ואסורין ואפילו של מין אחד מקטנית או ממין אחד של ירק, ואין צריך לומר משני מינין. וכן כתב הרב ר' משה ב"ר נחמן שכל שני מיני קדרה או שני מיני אלפס וכיוצא בהם אסורים. והם הנקראים תבשיל בתלמוד בכל מקום, אבל שני מינין בקדרה אחת מין אחד הוא, ויש מחמירין לאכול שני מינין בקדרה אחת אפילו דג וביצה שעליו, וכיוצא בזה מן הדברים שהם קרויים שני תבשילין לענין עירוב. וזה אינו נראה, קל הוא שאמרו בעירובי תבשילין לעשות בשני תבשילין, ואינו כן לענין תשעה באב. ומיני ירקות ופירות מותר ללפת בהם את הפת כשהן חיים אפילו ממינין הרבה. יש מי שאוסר כל שני מינין אפילו לא יהיה שם שני מיני תבשיל, כגון דגים וגבנה אפילו שלא בקדרה, וכן כל כיוצא בזה, וטוב להחמיר.
